המשוואה האופיינית לצינור של מערכת השינוע מתבטאת בדרך כלל כ
H=A+BQ
אֵיפֹה:
H מייצג את האנרגיה הכוללת הנדרשת על ידי מערכת הצינורות ליחידת מסה של נוזל, כולל אנרגיה פוטנציאלית ואנרגיית לחץ סטטית.
A מייצג את מקדם השינוי באובדן התנגדות הנגרם משינויים בקוטר הפנימי של הצינור, בדרך כלל כ
A=1.
B הוא מקדם אובדן ההתנגדות המקומי של מערכת הצנרת, המייצג את האנרגיה הקינטית הנדרשת לעלייה ליחידת מסה של נוזל.
המשמעות הפיזית של המשוואה
משוואה זו מתארת את דרישת האנרגיה הכוללת של מערכת השינוע בקצב זרימה נתון. ככל שקצב הזרימה יגדל, גם ראש הלחץ (כלומר העילוי) הנדרש מהצינור יגדל, מכיוון שהעלייה בקצב הזרימה תוביל לעלייה בהתנגדות בצנרת, הדורשת יותר אנרגיה כדי להתגבר על התנגדויות אלו.
תרחישי יישום
משוואה זו חשובה מאוד במערכות שינוע נוזלים, במיוחד בעת תכנון ואופטימיזציה של מערכות שינוע. על ידי ניתוח משוואה זו, ניתן לקבוע את דרישת האנרגיה בקצבי זרימה שונים, כך שניתן לבחור משאבות מתאימות וציוד שינוע אחר. בנוסף, ניתן להשתמש במשוואה זו גם כדי לחזות ולפתור בעיות אובדן לחץ בצינורות.
